<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תר"א</h1>
<h2>דף לא.</h2>
ואשר שאלת אם אין אדם יכול לאסור משכונות של חבירו מההיא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד ההיא לאו ראיה היא דמוקמינן לה כדאיתיה ברשות מקדיש כי חמץ כדאוקימנא לה ברשות ישראל אבל בהרהינו אצל גוי לא אמרי' דמפיק כדמוכח שמעתא בפסחים אע"ג דבדיניהן אין הבעל חוב קונה משכון. אבל ביותר מכדי דמיו שיש למלוה על המשכון דשוי טפי ההיא טופיינא מצי מקדיש ליה. כדאמרי' בהמוכר את הספינה בההוא דאייתי קרי ואקדשינהו ואמרינן אי לא קייצי דמייהו קדישי. וההוא דהמטעה את חבירו שבא לדון שיכול לחזור בו מחליצה מוטעת לאו ראיה היא דהאי מוקמינ' לה משום דתנאי שאפשר לקיים מעשה על ידי שליח כדאוקמינן לה בהמדיר גבי קידש (ובעל) על תנאי ובעל וכההיא דמייתי רב פפא עלה ראיה מטול דינר והעבירנו כו' ובהגוזל בתרא מייתינן לה לא הוצרכה לדבר אחר שהרי כזאת חבילה בידו. ויש אונאה לשכירות. אלא אע"פ שבמתנה הוא וסמכא דעתייהו כדאמרי' גבי מתנה מועטת בהזהב הכא מותר לחזור כו' אלא מילתא דפשיט' הוא שיכול לחזור בו דאפי' עשרה צריכין קנין ואפי' בב"ד. ומגו ששאלת אם נוהג (הוא) [חוץ] לבית דין כב"ד פשיטא שזה קול ושוברו עמו ואם יש עדים על (ה)הודאתו במעניהו דדייני ליה במגו אם אמרה נשביתי וטהורה אני חוץ לבית דין מי לא פלגינן דיבורא אלא אמרי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר דאע"ג דגדולה מזאת אמרו דאע"ג דפלגינן דיבורא גבי לדידי אוזפן בריביתא דאין אדם משים עצמו רשע דהיינו תרי גופי חד לפסול העד וגופא אחרינא לפסול עצמו. אלא בחד גופא לא פלגינן דיבור' לאפוקי ממונא לאשבועי כדאמרי' ביש נוחלין בסופו. ואתמול השיבותי לפריש. אלא אשר קיצרתי מתוך שכתבו אגרת בקורת על שגיונות לבקר אחד בטעות סופר. כ"ש במגו חוץ דלא פלגינן ליה.
